גזר דין בתיק תפ"ח 39152-09-10

מתרגם: מושיק שטרוך

ההליך

הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, בן שלושה אישומים, בשתי עבירות של חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של מעשה מגונה שלא בהסכמה, לפי סעיף 348(ג) לחוק הנ"ל, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380+382(ג) לחוק, שתי עבירות של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 379+382(ב)(1) לחוק, עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל, הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק הנ"ל, איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל, ועבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961.

לעניין העונש, הוסכם כי המאשימה תטען לארבע וחצי שנות מאסר בפועל, בעוד שב"כ הנאשם יטען חופשי בקשר לכך. כמו כן, הוסכם כי הצדדים יעתרו למאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט, שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, או כל עבירת אלימות או נהיגה בשכרות או בזמן פסילה החל מיום שחרורו, פסילה בפועל ופסילה על תנאי מלהחזיק ברישיון נהיגה בכל סוגי הרכב, בהתאם לקבוע בחוק, שתחול מיום שחרורו של הנאשם מן הכלא, כאשר בעניין זה, בהתאם לסעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961, ישנה פסילת מינימום למשך שנתיים, וכן קנס כספי לשיקול דעתו של בית המשפט ופיצוי למתלוננת לפי שיקול דעת בית המשפט.

הנאשם עצור מיום 19.9.10.

כתב האישום

מכתב האישום המתוקן, על פיו הורשע הנאשם עולה, כי במהלך החודשים מאי - אוגוסט 2010 או בסמוך למועדים אלו, חיו הנאשם וט.ז ילידת 24/1/73 (להלן: "המתלוננת) כבני זוג בדירתו של הנאשם, בבניין ברחוב זבולון 14 באשקלון (להלן: "הדירה"). 

אוקסנה בוקוב (להלן:"אוקסנה") ובוריס סידורנקו (להלן: "בוריס") הינם בני זוג המתגוררים בשכנות לנאשם ולמתלוננת ובאותו הבניין.

במהלך חודש אוגוסט 2010, עלו יחסיהם של המתלוננת והנאשם על שרטון, על רקע חשדו של הנאשם, כי המתלוננת מקיימת קשר רומנטי עם בוריס. המתלוננת עזבה את דירת הנאשם ועברה להתגורר בדירת חברתה אולגה מליחין (להלן: "אולגה"), באותו הבניין בו מתגורר הנאשם.

על פי העובדות המפורטות באישום הראשון לכתב האישום המתוקן, ביום 18.9.10, בסמוך לשעה 23:00, בעת ששהתה המתלוננת בחצר הבניין יחד עם אוקסנה הגיע הנאשם למקום. טרם המפגש בין השלושה שתה הנאשם אלכוהול בביתו של חבר. הנאשם החל להטיח במתלוננת, כי היא מקיימת קשר רומנטי עם בוריס ומבקשת להפריד בין אוקסנה לבין בוריס. על הרקע הדברים הללו החל ויכוח בין השלושה, במהלכו אמר הנאשם למתלוננת שהיא מפריעה לכולם, שאינה צריכה להיות שם, ולקח אותה בידיו לעבר רכב המאזדה שהיה ברשותו, כאשר אוקסנה מתלווה אליהם. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיניח לה. הנאשם פתח את תא המטען של הרכב, הרים את המתלוננת והכניסה בניגוד לרצונה לתוך תא המטען, תוך שהיא מבקשת ממנו שוב, כי יניח לה וכי אינה רוצה לנסוע עימו. הנאשם לא שעה לבקשתה ועל מנת להשתיקה, דחף אותה בפניה באמצעות ידו, סגר את תא המטען כשהמתלוננת בתוכו, נכנס לרכב בו ישבה באותה העת אוקסנה במושב הסמוך לכיסא הנהג, והחל בנסיעה.

זמן מה לאחר שהחל הנאשם בנסיעה, עצר הנאשם את הרכב בשטח הסמוך לבית הקברות באשקלון, והוציאה מתא המטען. הנאשם והמתלוננת התרחקו מהרכב, כאשר הנאשם המשיך להטיח במתלוננת, כי היא בוגדת בו עם בוריס, ושאינו רוצה אותה בבניין, החל לקללה באומרו שהיא "זונה" ו"זבל" ושמקומה הוא בבית הקברות. בשלב זה הוריד הנאשם את מכנסיו וביקש מהמתלוננת להחדיר את איבר מינו אל פיה. מייד ובסמוך לכך, חכך הנאשם את איבר מינו בסמוך לפיה של המתלוננת בלא הסכמתה, תוך שהוא אומר לה שזה מגיע לה בגלל בוריס.

בהמשך, שבו המתלוננת והנאשם לרכב,  כאשר המתלוננת התיישבה במושב האחורי. הנאשם, המתלוננת ואוקסנה המשיכו בנסיעה ברכב עד לבניין בו התגוררו באשקלון. בהגיעם לבניין, ביקשה המתלוננת לגשת לדירת חברתה - אולגה, ואז תקף אותה הנאשם שלא כדין, בכך שדחף אותה לעבר דירתו והכניסה לדירה.  הנאשם, המתלוננת ואוקסנה שהו בדירה ושתו לשוכרה, כאשר הנאשם שתה וודקה ומספר בירות. לאחר זמן מה, עזבה אוקסנה את הדירה והנאשם והמתלוננת נותרו לבדם. בעודם שוהים בדירת הנאשם, התגלע ויכוח מחוץ לדירה בין בוריס לאוקסנה בעקבותיו הוזמנה המשטרה למקום. במהלך הויכוח הטיח הנאשם במתלוננת, כי היא הגורם לסכסוך בין בני הזוג הללו ובהמשך תקף אותה, בכך שתפס בידו האחת במכנסיה ואת ידו השנייה הכניס אל פיה ואחז בשיניה התחתונות בחוזקה רבה. הנאשם תקף את המתלוננת על מנת למנוע ממנה לצעוק ולהתנגד למעשיו, ותוך שהוא גורם לה כאב גדול בפיה. בעודו אוחז במתלוננת, הוביל הנאשם בכוח את המתלוננת לעבר הרכב, פעם נוספת, פתח את תא המטען של רכב המאזדה, הרים את המתלוננת והכניסה לתא המטען כאשר המתלוננת בתוכו. המתלוננת שברשותה היה מכשיר פלאפון, התקשרה מייד למשטרה וביקשה עזרה. הנאשם ששמע את המתלוננת משוחחת בפלאפון, פתח את תא המטען, תקף אותה בכך שדחף את לחיה השמאלית ולקח ממנה את מכשיר הפלאפון. סגר את תא המטען ועזב את המקום בנסיעה מהירה ובהיותו בגילופין.  מייד ובסמוך לעזיבתו של הנאשם את הבניין ברכבו, ובעקבות דיווח של שכנים על צעקות בבניין, הגיעו שוטרים למקום והחלו בחיפוש אחר הרכב, אשר אותר זמן קצר לאחר מכן על ידי המשטרה, בסמוך לבית העלמין באשקלון. כאשר הבחין הנאשם בניידת המשטרה נוסעת לעברו, ביצע פניית פרסה על מנת לחמוק מהשוטרים ונסע לעבר שטח בית העלמין, עד שנעצר בשטח על תלולית עפר כתוצאה מתאונה שביצע עם הרכב. הנאשם נעצר על ידי השוטרים, ששמעו את זעקותיה של המתלוננת מתוך תא המטען וחילצו אותה. כתוצאה ממעשי הנאשם סבלה המתלוננת מחבלות של ממש - פצעי שפשוף על ברכיה וחבלה בשפתה התחתונה. במעשיו אלו, חטף הנאשם את המתלוננת ברכב, ביצע בה מעשה מגונה שלא בהסכמתה, תקף אותה שלא כדין וגרם לה לחבלה של ממש וכן נהג ברכב בהיותו בגילופין.

על פי העובדות המפורטות באישום השני לכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בכךשביום 19.9.10, בעת ששהו המתלוננת והנאשם בתחנת משטרת אשקלון בעקבות מעצרו של הנאשם כמפורט באישום הראשון, פנה הנאשם למתלוננת בעת שיצאה מחדר החקירות, בשפה הרוסית, ואמר לה את הדברים הבאים או דברים דומים לכך: "אל תחתמי על כלום, בבקשה".

על פי העובדות המפורטות באישום השלישי לכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בכך שביום 14.8.10 או בסמוך לכך, פרץ ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת בדירה נשוא האישום הראשון, לאחר שהנאשם פתח את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת והבחין בכך שקיבלה הודעות מגבר אחר. הנאשם, במעמד הנ"ל, תקף את המתלוננת שלא כדין באופן שאחז בה בשמלתה, הרימה והמתלוננת נפלה לארץ. כמו כן, במעמד הנ"ל, איים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה בכך שאמר לה שיכניס אותה לרכב בערב ויזרוק אותה מחוץ לעיר.

הראיות לעונש

במסגרת הראיות לעונש, הגיש ב"כ הנאשם תצהיר מטעם זבריזבסקי איגור, שהינו חבר של הנאשם (נ/1), אשר עבד עם הנאשם במעבדות השרון באשדוד והיה שותף לדירה ששכרו יחד. העד לימד זכות על הנאשם והצביע על נקודות חיוביות בהתנהגותו, על היותו אדם חיובי אשר עוזר לזולת בחפץ לב, אדם מאמין , שכלל לא נהג באלימות, ומכה על חטא ומתחרט על האירוע שבגינו הוא עומד לדין.

כמו כן העידו עדים נוסזפים לזכות הנאשם ואופיו הטוב.

הטיעונים לעונש

במסגרת הטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה, כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך ארבע וחצי שנים. לדבריה, מדובר בעונש מאסר מינימאלי, המשקלל את כל השיקולים שיש ליתן לטובת הנאשם, שכן מדובר במעשים חמורים, שבנסיבות אחרות רף הענישה היה חמור וגבוה יותר.

הסדר הטיעון מתחשב ומקל עם הנאשם, שהינו כבן 48, יליד 1963, נעדר עבר פלילי, שכן הנאשם ניהל הוכחות ולא חסך את העדת המתלוננת, העדת עדת הראייה - אוקסנה ו-6 עדים מהותיים נוספים בבית המשפט. בית המשפט התרשם מכנות דבריהן של המתלוננת ואוקסנה ומחומרת מעשיו של הנאשם והבריונות בה נהג, וכן  נשמעו שוטרים אשר תארו כיצד על סמך תלונות של שכנים, שיחת הטלפון של המתלוננת ועדות של שכן אשר הבחין בגבר מכניס אישה לתא המטען של רכב ונוסע ותושייתם הרבה, איתרו את רכבו של הנאשם והצליחו לשחרר בסופו של יום את המתלוננת.

התנהגותו של הנאשם מלמדת, כי אין הוא בוחל באף אמצעי על מנת להשיג את מטרתו, ומכאן מסוכנותו הרבה. הנאשם הוכיח במעשיו כי אין עליו כל מורא של החוק, כי הוא מהווה סכנה, והאינטרס הציבורי מחייב הרחקתו של הנאשם לזמן ממושך מאחורי סורג ובריח, כדי להגן על החברה מפניו. 

ב"כ המאשימה הוסיפה, כי למזלה של המתלוננת, זמן מה לאחר חטיפתה השנייה על ידי הנאשם, הוא נעצר על ידי שוטרים, לאחר שניסה לחמוק מהם כשהוא נוהג ברכב בפראות, בגילופין, בשטח עפר בסמוך לבית העלמין באשקלון ונעצר על תלולית עפר. השוטרים הוציאו את המתלוננת מרכבו של הנאשם, לאחר ששמעו את זעקותיה, כשהיא חבולה ממעשיו ואלימותו של הנאשם בברכיה ובשפתיה, בין היתר, כתוצאה מהיטלטלותה בתא המטען נוכח נהיגתו הפראית של הנאשם (ת/ 2 - ת/14). אלמלא מזלה זה, אין לדעת מה היה עלול לעלות בגורלה של המתלוננת, שהייתה נתונה למצב רוחו של הנאשם, כעסו וקנאתו. המתלוננת אף תיארה את כאבה הגדול, כאשר אחז הנאשם בשיניה התחתונות ומשך אותה לרכב.

ביחס לנהיגה בשכרות, הפנתה ב"כ המאשימה למוצגים ת/10 א-ב ות/11 (דו"ח מאפיינים - בדיקת הינשוף), מהם עולה שהנאשם נהג תחת השפעת ריכוז אלכוהול גבוה ביותר, בהתאם לבדיקה שנערכה לו עם מעצרו (425 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף), ואף נשמעה עדותו של שוטר בדבר רמת השכרות הגבוהה בה היה נתון הנאשם בעת נהיגתו, שמוסיפה לחומרת המעשים. בכך למעשה סיכן הנאשם בנהיגתו תחת השפעת אלכוהול הן את המתלוננת, שעה שהייתה סגורה בתא המטען והיטלטלה בו כחפץ, והן את כלל ציבור הנהגים ומשתמשי הדרך, כאשר בסופו של יום, גרם הנאשם לתאונה ברכב (ת/2-ת/4).

לטענת ב"כ המאשימה, ניתן להתרשם מכנות עדותה של המתלוננת ומחוסר רצונה לנקום בנאשם על מעשיו כלפיה או להשחיר את פניו, וממידת הרחמים שהיא מגלה כלפיו.